כשמתעורר כל יום מוקדם
אני בוחר איזו מערכה ללבוש.
אני שחקן בתאטרון,
רק בלי כפיים, בלי תשואות.
אין באולם הזה אדם עוד מלבדי.
אני לבד בחשכה,
ואין מפלט, אין אור תקווה.
ושום דבר כאן לא מבהיר את רגשותיי.
ההתמקדות קשה עכשיו,
כשזה מתחיל, כשזה נגמר.
הרגשות הם מסתתרים מאחורי.
וגם החופש מת מזמן.
אני קללה ולא אדם.
אני רק מישהו כדי לתהות האם זה בן.
אני רועד עכשיו מקור,
האותיות קופצות פתאום.
אני מרגיש כה מטושטש אך לא שיכור.
והאמת אולי תחזור,
וגם אני אהיה גיבור.
כשזה יצא. לאור.
והשקרים הם בדמיון,
כי הם ניסו רק לעזור.
כשהם אמרו שאני לבד.
אני כל כך הרבה תקוות,
אני אדם בלי אמונות.
אני נולדתי כדי לשיר את היאוש.
אני אדם בלי רגשות,
הם טוענים שבלי חולשות.
הרגשות הם משחקים בי מחבואים.
אני רק דמות, ולא אדם,
כשמתעורר כל יום מוקדם
אני בוחר איזו מערכה ללבוש.
וכך, בהפרת חוזה.
בחרתי בכל המחזה.
כי אף אחד כאן לא אמר לי שאסור.
אז היום אני כולם,
אבל מרגיש לי אף אחד.
כמו הופעת יחיד, ואין לי שום קהל.
;){kind=link}