זכרונות..

אי אפשר לקרוא לזה דיכאון, כי זה לא. והרצון למות ליווה אותי בכל חלק בחיים. 

אחותי תשתחרר כנראה מבית החולים ביום חמישי, והיום נודע לי שאחי בבית חולים כי הוא נפצע בצבא.

הדיכאון הזה גרם לי להזכר. או שהזיכרונות הביאו אותי לדיכאון. אני כבר לא יודע.

אז היום נזכרתי בהרבה דברים קשים. דברים שאני מעדיף לשכוח.

נזכרתי איך הלכתי לקניון עם אמא שלי שנה שעברה.

כל הזמן הסתכלתי על הבגדים של הבנים. ניסיתי להסתיר את זה אבל כנראה לא עשיתי את זה ממש טוב.

כשחזרנו חזרה הביתה, באוטו אמא שלי אמרה לי "את לא תעברי ניתוח לשינוי מין, נכון?" אני לא יודע איך זה קרה, אבל אני הבטחתי לה את זה.

היה לי גם זיכרון טוב.

אני והאחים הגדולים שלי במטבח, כשהייתי ממש קטן. אני ואחותי מסתובבים במטבח עם חצאיות ורבים למי יש חצאית מסתובבת יותר. אנחנו מסתובבים ומסתובבים, והחצאיות סביבנו. באיזשהו שלב אחי הגדול נכנס למטבח בבוקסר. מחזיק את קצוותיו של התחתונים ומצטרף אלינו לסיבובים. שלושה אחים מסתובבים. בת אחת, שני בנים. שתי חצאיות וזוג אחד של תחתונים.