בשברי זכוכיות. בקוצים ובכויות, בלהבות.
ותתעלם מהקרוב, אתה תלמד לראות רחוק.
ואתה כאן בשביל לשתוק. לצפות, בלי לקוות.
והימים הם שבועות. עכשיו, אסור לבכות.
ותתעלם מאנשים, כאן, אתה לבד.
ואתה כאן כמו הזמן, לכל אחד אתה שונה.
לפעמים אתה תיהיה האדם שמסתתר.
ויום אחד אתה תראה, כי כאן אתה נגמר.
והימים הם יעברו לאיטם.
;){kind=link}