אני לא יודע איך לגשת לפוסט הזה למען האמת. נותרתי מבולבל לחלוטין ללא היכולת לנסח את מחשבותיי בכתב.
אז התחלתי עם השאלה. השאלה שבעקבותיה הגיעה ההחלטה לכתוב על זה פוסט.
בהתחלה רציתי לכתוב את מחשבותיי כשיר. כמו שאני רגיל לעשות. המשפטים כבר עלו בראשי. החרוזים, התווים..
אבל עצרתי. יש יותר מדי לכתוב כאן מאשר שיר.
חזרתי עכשיו מסרט. 'המבול'. העריכה הייתה נהדרת. וכך גם הבימויי. אני תמיד נהנה לראות גרסאות קולנועיות לסיפורים תנ"כיים, כשהייתי קטן אפילו תכננתי לביים אחד. סרט חצוף שלא יצנזר את הדברים שהתורה מנסה להשכיח.
אבל 'המבול' עורר בי תהיות רבות על אמונה. הרי איש לא יבין את דרכו של האלוהים, ולפי כך אין באפשרותנו לפעול בצורה הטובה ביותר לדעתו.
פוסט זה נכתב כמובן בהנחה שקיימת יישות חזקה מאיתנו ששולטת בכל. בנסתר ובגלוי. במובן, ובמה שאנו מכנים אותו 'נס'.
במבול, האנשים שניצלו היו בני משפחת נוח. האנשים מתוארים בתנ"ך כאנשים טובים ומאמינים אשר לא חטאו בעוד אנשי העולם חוטאים בחטאים רבים אשר מביאים את האלוהים להחלטה גורלית- להשמיד את כדור הארץ ולבנותו מחדש.
עוד מהגן חונכתי להאמין בטוב שבאדם. לשפוט אנשים לכף זכות, להיות סבלני וסובלני לסביבה ובתמורה אקבל זאת מהסובבים אותי.
בזה אני מאמין גם. לפני האמונה באלוהים, לפני האמונה באנשים, לפני האמונה בעצמי, אני מאמין בכבוד. כבוד שניתן זה לזה תמורת כבוד. אותו כבוד אשר נרכש עם הערכים שמקנים לך הוריך ומחנכייך.
אך המציאות למדה אותי דבר שונה.
אם תהיה טוב, תשאר מאחור.
תתקיף, או תותקף.
לטוב אין גמול.
יש שיאמרו שהחיוך שמקבלים מהאדם שווה לכל רכושו של האפיפיור.
המשפט הזה גידל אותי. האמנתי בו בכל ליבי, וכך היה.
הייתי נחמד, והייתי מקבל חיוך.
החיוך היה הופך אותי למאושר.
ואילו עכשיו- אני משתדל להמעיט בחיוכים. הנחמדות מגיעה בשלט רחוק. הרי אם אהיה נחמד לאדם שמולי, אקבל אגרוף. אם לא מאותו אדם, אז מהחיים.
צריך לדאוג להשכלה ולממון.
במקום לאסוף חיוכים, החלתי אוסף מאיות.
במקום לומר בוקר טוב לנהג, התלתי לחשוב על מדוע הגיע לעבודה שכזו. האם הוא נהנה ממנה בכלל? האם המשכורת הזעומה מספיקה בכדי להאכיל אותו ואת משפחתו?
הפכתי לאדם מעשי.
איני נהנה יותר מרגעי אושר.
אלה יגיעו רק אם ארצה בהם. ובינתיים, הם יהוו לי הסחות דעת בלבד.
עולמות יתפוררו בשל חינוך לחוסר צדק.
המעיטי צחוקך, אין שלווה ואין אושר.
תעדיפי לשמר קיומך בעולם,
האושר יגיע בעתיד, כמו כולם.
אז מה כדאי להיות?
מציאותי או נכון?
;){kind=link}