אני מנסה לחזור להיות מי שהייתי לפני שהתחילו הבעיות.
אני מנסה לא לשתות, או לשרוף.
אני מנסה ללמוד. רוצה שוב להנות מהלמידה, והתרגול, והציונים הנושקים למאה.
אני מנסה להיות שם בשביל מי שצריך.
מנסה להקשיב, מנסה לייעץ, מנסה לתת כתף.
הראיתי לאמא שלי את התספורת שאני רוצה. היא שללה את זה בגלל שמי שהראיתי לה בתמונה היה בן.
התפשרנו בסוף על משהו באמצע, קצת קצר, קצת ארוך, קצת לא מה שרציתי.
"את רוצה להראות כמו בן?" היא שאלה אותי אז, יודעת שאני לא יכול לענות על זה בכנות.
"לא. אני רק רוצה את התספורת הזו".
בבית הספר עדיין חושבים שאני לסבית.
כבר הפסקתי להתווכח איתן שם. אני פשוט 'זורם' עם ההערות שלהן.
"הומור עצמי לפני הכול"
אחותי נמצאת הרבה בבית לאחרונה.
וזה נראה כאילו הכל חוזר להיות רגיל סוף סוף.
אבל אז היא צריכה ללכת.
לא שרפתי כבר תשעה ימים. למען האמת, זה מרגיש כמו נצח.
אני כל הזמן חושב על זה.
אבל אני לא שורף. החלטתי להפסיק, וזה מה שאני אעשה.
אני מנסה להיות בסדר.
אני מנסה לשתוק ולקבל בהבנה את מה שהבאתי על עצמי.
אני מבין ומקבל את הכאב והצער, ואת התקווה.
עוד יומיים הופעה של נועם פנחסוב (אהמאהמאפי) :)
שיהיה שבוע טוב לכולם, ויום בחירות מועיל ושקול.
XOXO
;){kind=link}