אחרי ריב עם אמא.
מתי הפכתי להיות כזה מתבגר מרדן?
תמיד כעסתי על נערים שמדברים אל אמא שלהם בזלזול. שמתחצפים.
מתי הפכתי להיות כזה?
זאת אמא שלי, ואני אוהב אותה.
אבל היא גורמת לי להרגיש דפוק. כאילו אני לא שווה להיות נאהב.
היא דואגת להראות שהיא אוהבת אותי, אבל רק בדרך שהיא רואה אותי.
היא אוהבת אותי כשאני הילדה שלה, זו שמוציאה מאיות במבחנים בלי ללמוד, וזו שתשב איתה בערב לראות סרטים מצויירים.
היא אוהבת אותי כשאני ילדה בוגרת. זו שהיא יכולה לספר לחברות שלה עלי בגאווה. שבגיל 10 כתבתי ספר על השואה, וששמרתי על האחים שלי. ושהתגברתי על תקופות קשות.
אבל כשאני לא הילדה המוצלחת שלה- אז אני לא מוצלח בכלל.
אז היא תשלח אותי מפסיכולוג אחד לאחר, תחפש מישהו שיעזור לי, כי היא לא יכולה. אולי היא לא יכולה להתמודד עם מי שאני. אולי אני דוחה אותה.
אז היא תכעס שאני בחדר כל היום עם הפלאפון במקום ללמוד, אחרי שהציונים שלי ירדו כל כך..
וזאת אמא שלי. אני לא יכול לכעוס עליה.
אבל אני כל כך כועס.
אולי אני לא כועס. אולי אני מאוכזב.
אני מאוכזב שחשבתי שהיא תאהב אותי בלי תנאים-והיא לא.
אני מאוכזב שחשבתי שהיא תקבל אותי- והיא לא.
ויותר מהכל, אני מאוכזב מזה שהיא לא מבינה אותי.
האישה שכל חיי ידעתי שהיא המענה לבעיות שלי. שסמכתי עליה שהיא תעזור לי לעבור ימים קשים, שדווקא היא תתן לי לעבור את זה לבד.
"השעה שבע וחצי. את יכולה להסביר לי למה את נכנסת למיטה?"
"כי אני עייפה"
"ממה את עייפה? מללכת לבית הספר, לחזור הביתה ולרבוץ בחדר כל היום?"
כן אמא. זה מעייף. זה מעייף להוציא את כל הכוח בלהעמיד פנים.
בלחייך ולהגיד שהכל בסדר. להקשיב לצרות של אחרות, וברגע שאני אומר משהו על עצמי, אני כבר לא מעניין אף אחד.
זה מעייף לחיות בכל כך הרבה מקומות. בבית הספר אני צריך להיות ככה, ובבית ככה, ועם חברים ככה, ו באינטרנט ככה..
זה מעייף.
זה מעייף לנסות ללמוד כשהראש שלך עסוק בכל כך הרבה דברים אחרים.
שאתה חושב על מחר, ומחבר שיר, ורוצה למות, ומחשב כמה ימים עברו מאז הוויסקי האחרון (97), והכל במקביל. במקום ללמוד.
זה מעייף אמא. החיים האלה מעייפים אותי.
וגם אם אני אכנס בשבע וחצי למיטה ואלך לישון, זה לא יעזור. אני תמיד אשאר עייף.
אז אני מצטער אמא.
אני מצטער שאני כזה בן-עשרה מטומטם.
ואני מצטער שאני מאכזב אותכם.
ויותר מהכל, אני מצטער שאני לא יכול לגרום לכם לגאווה כמו פעם. שאני לא מי שהייתם רוצים שאהיה. שאני לא יכול להפוך אותכם להורים מאושרים אחרי כל החרא שאכלתם מהאחים שלי, כמו שציפיתם.
;){kind=link}