נמאס לי מהקושי, ונמאס לי לחכות.
השבילים המתפצלים רק מקשים על הבחירות.
כבישים שנסללים, אך בסופו של דבר,
כולנו רק נוסעים אל המחר.
חיפשתי יציאה כשהיא בכלל לא קיימת.
הכל בסוף מוביל לציפייה לקצת אושר.
רגליים על החול, הכל משאיר חותם.
חותם שיימחק לאחר זמן לא רב.
אהבתי את הגשם, אך לא קרבתי לטיפות.
רציתי לי רק עוד, ולא ידעתי להודות.
בסוף הכל מוביל לתוך שנים של חרטות.
בארבע בבוקר, לבד עם מחשבות.
;){kind=link}