אין לי רצון, וגם אין התנגדות,
למדתי בבית לשתוק.
וכשאין אפשרות לבחירת מציאות,
המסלול לבריחה הוא פשוט.
אין אהבות, וגם אין בי שנאה.
לא אכפת לי יותר מדי.
וגם לא על עצמי, לא אכפת לי בכלל,
פעם היה לי למה.
אין לי שום אושר, או סבל מורגש.
למדתי לחיות עם הכל.
גם אמא שלי, וגם אבא אולי,
למדו כבר איך לחיות איתי.
חלומות שמתים לא גורמים אכזבה.
למדתי את התבוסה,
כנראה ההורים לזה לא התרגלו,
עם מבט מאוכזב למחצה.
;){kind=link}