אני מחשיב אותו ליום האחרון מכיוון שהימים שנותרו לי הם רק שישי ושבת, ובהם אני פחות מרגיש את החופש.
אני משתדל לשדר לעצמי רוגע בכל הקשור לשנת הלימודים החדשה והעקרון החוזר על עצמו הוא שזו השנה האחרונה. רק עוד שנה אחת ודי.
אני לא אוהב להתסכל ככה על הזמן- לספור ימים, לחכות שיעבור.
אבל כרגע, לפני שאני בתוך השגרה הזו אני חייב איזושהי נחמה להיאחז בה.
קשה לי לעמוד על ספו של משהו, כנראה כי אני עדיין לא יכול לדעת אם אני עומד על ספו של אסון או שמא על ספה של הצלחה.
הטעות שלי הייתה שלא התייחסתי באופן זהה לחופשת הקיץ.
סיימתי את הלימודים עם תחושה חזקה של חופש משכר ומסמא עיניים.
מלא ציפיות מעצמי קבעתי מטרות לקיץ:
בתחום ההתנדבות- כמה מפתיע- גם לא צלחתי את המשימה. עד שלקראת סוף השבוע שעבר פנה אלי אחראי המדיה החדש והציע שניפגש ובעצם להעביר אותי את תהליך תחילת ההתנדבות שהייתי אמור לעבור לפני חצי שנה בערך, כשהגשתי את טפסי ההתנדבות ונכנסתי לצוות המדיה של הארגון. אמרתי לו שיהיה לי יותר נוח לקבוע בשבוע הבא, כשאדע איך נראית מערכת השעות שלי ובאיזה ימים יהיה לי אפשרי לנסוע לתל אביב.
מלא ציפיות מעצמי קבעתי מטרות לקיץ:
- רישיון נהיגה- להוציא טופס ירוק, לעבור תאוריה ולהתחיל בשיעורי נהיגה.
- לימודים- ללמוד לשאלון 806 שביקשתי להשלים במועד החורף ולחזור חזרה לחמש יחידות
- התנדבות- להתחיל להתנדב בארגון מעברים, כבר הגשתי את הטפסים וכל מה שנשאר לי זה להתגבר על פחד ההתחלה.
- חברים- לבלות הרבה עם החברים שלי. ייתכן שנתגייס מהר משאנחנו מצפים וסביר שזה החופש האחרון שנוכל לבלות בו זמן משמעותי יחד.
- עבודה- יש לי הזדמנות לעבוד הרבה בקיץ, ואני גם יודע שצריכים אותי הרבה בעבודה.
מתוך הרשימה הזו, הבסיסית מאוד, כמעט ולא עשיתי שום דבר. לפחות לא דבר שנחשב.
בקשר לרישיון הנהיגה- לא התחלתי כלום. שוב, כנראה שזה הפחד שלי מהתחלות. אני כבר מרגיש מוכן לתיאוריה, אבל אני לא מוצא את עצמי הולך להוציא טופס ירוק.
בנושא הלימודים חטאתי במחשבה שיש לי הרבה זמן, אבל כשזה מגיע למתמטיקה אין דבר כזה הרבה זמן. נזכרתי רק בשבוע שעבר, בשישי בצהריים, שיש לי עבודת קיץ להכין ושעדיין לא החלטתי אם לעשות את העבודה של 4 יחידות או של 5.
אז פתחתי את שתי העבודות במחשבה שאין לי זמן ובחרתי בעבודה של 4 יחידות מכיוון שהייתה קצרה בהרבה.
סיימתי אותה תוך כמה שעות, אז החלטתי לפתור גם את העבודה של חמש. תוך יומיים- שלושה נשארו לי שלושה סעיפים משלושה תרגילים שונים שלא הצלחתי לפתור, וכך זה נשאר עד היום.
התחלתי ללמוד לקראת הבגרות שאני צריך להשלים בחורף, אבל יש לי כל כך הרבה ללמוד שזה כבר נראה בלתי אפשרי. אני אנסה בכל מקרה את המקסימום שאני יכול ואקווה לטוב.
בנושא הלימודים חטאתי במחשבה שיש לי הרבה זמן, אבל כשזה מגיע למתמטיקה אין דבר כזה הרבה זמן. נזכרתי רק בשבוע שעבר, בשישי בצהריים, שיש לי עבודת קיץ להכין ושעדיין לא החלטתי אם לעשות את העבודה של 4 יחידות או של 5.
אז פתחתי את שתי העבודות במחשבה שאין לי זמן ובחרתי בעבודה של 4 יחידות מכיוון שהייתה קצרה בהרבה.
סיימתי אותה תוך כמה שעות, אז החלטתי לפתור גם את העבודה של חמש. תוך יומיים- שלושה נשארו לי שלושה סעיפים משלושה תרגילים שונים שלא הצלחתי לפתור, וכך זה נשאר עד היום.
התחלתי ללמוד לקראת הבגרות שאני צריך להשלים בחורף, אבל יש לי כל כך הרבה ללמוד שזה כבר נראה בלתי אפשרי. אני אנסה בכל מקרה את המקסימום שאני יכול ואקווה לטוב.
בתחום ההתנדבות- כמה מפתיע- גם לא צלחתי את המשימה. עד שלקראת סוף השבוע שעבר פנה אלי אחראי המדיה החדש והציע שניפגש ובעצם להעביר אותי את תהליך תחילת ההתנדבות שהייתי אמור לעבור לפני חצי שנה בערך, כשהגשתי את טפסי ההתנדבות ונכנסתי לצוות המדיה של הארגון. אמרתי לו שיהיה לי יותר נוח לקבוע בשבוע הבא, כשאדע איך נראית מערכת השעות שלי ובאיזה ימים יהיה לי אפשרי לנסוע לתל אביב.
עם החברים נפגשתי הרבה, אבל שום דבר פרוע שלא אוכל לעשות בשנת הלימודים. לא טסתי עם חברים לחופשה, לא נסעתי לכמה ימים לטייל, לא צברתי חוויות יוצאות דופן... בעיקר בילויים רגילים.
רק בתחום העבודה הצלחתי- עבדתי כמו שאיש לא עבד בעבודה הזו מעולם.
כמעט בכל יום, במשך הרבה מאוד שעות, נתתי מעצמי את המקסימום שאני יכול לתת תמורת משכורת פחותה ממינימום וללא תשלום נוסף עבור שעות נוספות.
ביקשתי שיטפלו בזה, הם לא רוצים בטענה שזה חסר סיכוי. אני אמשיך לדחוף להעלאה במשכורת, או שאתפטר.
אני יודע שלא אמצא עוד עבודה כזו- בתוך היישוב, בתנאים טובים, עם אנשים שמעריכים אותי.
אבל אולי זה כבר לא עדיף יותר מכלום.
אני שחוק וללא סיבה טובה מספיק.
רק בתחום העבודה הצלחתי- עבדתי כמו שאיש לא עבד בעבודה הזו מעולם.
כמעט בכל יום, במשך הרבה מאוד שעות, נתתי מעצמי את המקסימום שאני יכול לתת תמורת משכורת פחותה ממינימום וללא תשלום נוסף עבור שעות נוספות.
ביקשתי שיטפלו בזה, הם לא רוצים בטענה שזה חסר סיכוי. אני אמשיך לדחוף להעלאה במשכורת, או שאתפטר.
אני יודע שלא אמצא עוד עבודה כזו- בתוך היישוב, בתנאים טובים, עם אנשים שמעריכים אותי.
אבל אולי זה כבר לא עדיף יותר מכלום.
אני שחוק וללא סיבה טובה מספיק.
אני חושש מהשנה הבאה וממגוון הבגרויות שבה-
ביוטכנולוגיה, שאחרי שנתיים עם מורה שלמדה את המקצוע יחד איתנו קיבלנו מורה חדש, שאני מאוד מקווה שהוא תותח כי הוא צריך ללמד אותנו חומר ומיומנויות של שלוש שנים במשך שנה אחת.
מתמטיקה, שעליי ללמוד ולהשלים באופן עצמאי את החומר של השנה שעברה כדי להשלים את שאלון 806, ובמקביל ללמוד את החומר החדש בקצב של השכבה לשאלון 807.
שאר המקצועות- ספרות, אנגלית, אזרחות וביולוגיה, מלחיצים אותי קצת פחות, אבל המכלול יחד מעורר בי חרדות רדומות.
בנוסף לאלו עליי להגיש גם פרוייקט בביוטכנולוגיה, באנגלית ובביולוגיה, ואני מקווה שגם ללמוד נהיגה, להתנדב, לעבוד ולנהל כמה שיותר חיי חברה.
אני לא יודע אם הכנסתי את עצמי ליותר לחץ או שבכלל הרגעתי את עצמי בכתיבת הפוסט.
בכל מקרה, אני מקווה לטוב.
נחכה ונראה.
מתמטיקה, שעליי ללמוד ולהשלים באופן עצמאי את החומר של השנה שעברה כדי להשלים את שאלון 806, ובמקביל ללמוד את החומר החדש בקצב של השכבה לשאלון 807.
שאר המקצועות- ספרות, אנגלית, אזרחות וביולוגיה, מלחיצים אותי קצת פחות, אבל המכלול יחד מעורר בי חרדות רדומות.
בנוסף לאלו עליי להגיש גם פרוייקט בביוטכנולוגיה, באנגלית ובביולוגיה, ואני מקווה שגם ללמוד נהיגה, להתנדב, לעבוד ולנהל כמה שיותר חיי חברה.
אני לא יודע אם הכנסתי את עצמי ליותר לחץ או שבכלל הרגעתי את עצמי בכתיבת הפוסט.
בכל מקרה, אני מקווה לטוב.
נחכה ונראה.
;){kind=link}