ילדיי הקטנים.
לסיפור שסיפרה לי סבתה של אימי.
היא סיפרה ששמעה את אביה אומר
שפעם היו בעולם אנשים.
ואימו של אביה כתבה אז מכתב
בעיצומה של מלחמת 'סוף העולם'
היא סיפרה שם הכל על חיי אנשים
ששלטו בעולם לפנינו.
שפעם כשהיו אנשים בעולם
הם דיברו זה עם זה באס-אמ-אסים.
ושפעם כשהיו אנשים בעולם
לפעמים הם תקשרו. והוציאו מפיהם מילים.
ופעם כשהיו אנשים בעולם.
ולא שיבוטים של רובוט, שהוא האיש המושלם.
פעם כשהיו אנשים בעולם
ולא בובות תצוגה שהולכות על סולם.
ופעם כשהיו אנשים בעולם
הם חיו על סמים שהם קראו להם 'תרופות'
וזה גרם להם להעלים את הפחד.
לרצות לעשות את כל מה שקיים.
זה גרם להם להאמין שהם יחיו לתמיד.
תראו איך נפלו גיבורים.
היא מספרת שבנה
שהיה משוגע
ברח בתחילת המלחמה להרים.
הוא לקח גם בובה
בדמותה של אישה
וקרא לה בשמה של אשתו- חווה.
הוא לקח אותה כי האמין
שהוא יגבור על אלוהים.
הרי אלוהים בוודאות ירחם על אישה.
ויש שיבוטים שנוטים להאמין
שהוא הצליח והוא גר שם איתה.
בואו תראו ילדיי הקטנים,
תראו איך נפלו שיבוטים.
ושיבוט אחד חזה חיזיון.
ויש שאומרים שהוא לא הראשון.
שאדם וחווה יהפכו לטיפשים.
ופתאום הם יבינו כמה הם נחותים.
וככה אומרים שיגיע סופינו.
שני בני אדם טיפשים עם תוכנית מעולה.
וככה אומרים שיתחיל סיפורינו.
שוב ושוב. מהתחלה.
');){kind=link}