בדיוק כשחשבתי שזה נגמר.. |
|
רבנו היום.
שוב.
אני וחברה שלי.
זה גרם לכל השכבה
לחזור לרכל עלינו.
על מה שקורה בינינו.
זה מרגיש רע.
מאוד.
זה מתיש.
זה מעייף.
זה גורם לכל העצב לצאת.
אתם בטח מכירים את זה.
שקיוויתם שמשהו לא יקרה,
והוא קרה.
שכבר התחלתם לחפור לעצמכם קבר.
שכבר התחלתם לכתוב צוואה.
למקרה שתעברו תאונה.
כמובן.
הרי אנחנו אנשים חזקים.
לא חלשים כמו כל אלה שמתאבדים.
אנחנו אנשים חזקים.
אז למה אנחנו, יותר מכולם, בוכים? |
|
|
|
|
 | גם לחזקים יש נקודת חולשה, וזה קשה להיות חזק. לעמוד ולחזיק את עצמך חזק מלהתמוטט על הרצפה. ואל תקשיבי לריכולים, כל אלה שמרכלים עליכן ירכלו גם על החברות הכי טובות שלהן. זה ממכר ורע. תמיד תזכרי שמחר יום חדש והכל יהיה בסדר :)! ואל תחזיקי עצבים בפנים, אני מתכוונת, אל תוציאי אותם ישר כשאת מתעצבנת, אבל נגיד בבית, את יכולה להרביץ לכרית או לעשות ספורט (שזה מאוד מרגיע). |
|
 | אני מתאגרפת. זה די עוזר.. |
|
 | גם אני מתאגרפת.. זה באמת עוזר. אני מכירה ריבים כאלה כל כך טוב לצערי.. זה תקופות, וזה יעבור. אוהבת המון3> |
|
 | לריב זה אנושי וכול מה שבא אחריו גם. וזה לא הריב לא האחרון ולא הראשון שיהיה, פשוט צריך להיות חזקים! ואת צודקת, אנחנו חזקים כי אנחנו לא מתאבדים, רק החלשים מתאבדים. ולבכות משחרר אני ממליצה בחום!! תבכי עד שלא תוכלי יותר. נקווה שפעם הבאה אלו יהיו דמעות של שמחה! חג שמח D: |
|
| אני והיא כבר השלמנו. אבל הבאסה היא השמועות שרצות.. אתן יודעות, לא אכפת לי. שירכלו עד מחר. מה שמעצבן אותי זה הצביעות.. |
|
 | אנחנו בוכים כי הגוף צריך לפרוק בצורה כלשהי. אז נכון, אנחנו לא מתאבדים. אבל ברגע שאף אחד לא שם לב - כבר אי אפשר לשלוט על הבכי |
|
;){kind=link}