והם אף פעם לא חזרו
וזה עצוב.
אולי זה מבחירה,
אולי זה כל כך רע,
להיות פה.
אולי זה רע?
אולי הם כלואים עמוק
בתוך חשכה?
אולי הם לא חוזרים
וזה בכלל לטובה?
אולי זה כל כך עצוב,
שכולם כבר צוחקים?
אולי הם לא חוזרים,
וזה עצוב רק בשבילי?
אולי הם לא חוזרים,
וזה הכל רק בגללי?
ואולי כולם שמחים,
ורק אני בוכה.
ואולי אני אמצא את הדרך שבה הם הלכו,
ואתקן את השבילים, ואמלא את הבורות,
שלא אפול בם. שלא ניפול.
היום, ה20 בנובמבר, היום הזיכרון לטרנסים.
כתבתי את השיר הזה בעיקרון ביום השואה האחרון, אבל זה מתאים גם להיום..

