שמטפסות ומציקות.
למה אני פה?
למה זה דפוק?
אני זוכרת אשליות,
של דמיון, של מציאות.
למה זה קיים?
למה אני לבד בעולם?
אני זוכרת חברות,
שגרמו לי רק לתהות.
למה אני לא כמותן?
למה אני רוצה רק לבד?
אני זוכרת ת'מורות,
הן אף פעם לא מרוצות.
למה את כל כך טרודה?
הן שואלות בלי לחכות לתשובה.
אני זוכרת ת'דמעות.
שהן יורדות, לא מפסיקות.
למה כשאני צריכה לשחרר,
הן פשוט לא באות.
אני זוכרת ת'תמונות.
שתמיד לי מזכירות.
את הקרבה אל החלום,
ההתרחקות, הקיבעון.

