עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
רגש הוא רק באג בתוכנה?

בן 19, לפעמים 6, לפעמים 70.
משתדל לחיות את ההווה אבל חי הרבה את העבר וחושב רבות על העתיד.
חולם אבל אף פעם לא מעופף.
בעיקר כותב.

מוזמנים ומוזמנות לדבר איתי במייל-
Smoothcriminaln@walla.com
It gets better
קלישאתי, אני יודע.
דברים נראים שונה מפרספקטיבת הזמן.
בבלוג שלי תוכלו לראות את זה באופן ברור.
בבקשה אל תקראו את הפוסטים הישנים וחסרי התקווה כמעוררי השראה.
תסתכלו על השינוי כמעורר השראה.
תבחינו בשינוי ותאמינו בו.
ואם תרצו לדבר עליו- אני כאן.
כל הדברים היפים באמת

כָּל הַדְּבָרִים הַיָּפִים בֶּאֱמֶת
מִתְגַּלִּים בִּזְמַנָּם
הָאִטִּי
הַבִּלְתִּי מִתְחַשֵּׁב

דניאלה ספקטור

מביט בראי..

22/01/2014 23:36
Thelse
אני מביט בראי, אבל לא בעצמי.
זאת היא ששוב שם, לא אני.
אני מביט בראי, ולוחש לעצמי
אני יצורה מכוער, אני בושה לעולם.
אני מביט בראי, ושוב חושב לעצמי
אם אין זה זמן לספר אז מתי?
אני מביט בראי, ההודעה נשלחה.
חוץ מלנתק עוד קשרים אין לי שום נתיב בריחה.
אני מביט בראי, השינוי מתחיל בי.
אני ריק, מבולבל. אני מפחד ממחר.
אני מביט בראי, מה עשיתי לעצמי?
אני טיפש, ויהיר, ומי בכלל אני?
אני מביט בראי, ולא מוצא את עצמי.
וזה מוזר שאני רואה את עצמי בתוך סרט.
אני מביט בראי, בתוך חור, בתוך קיר.
אני רוצה חזרה, אבל אין לי ברירה.
אני מביט בראי ושוב עולה חרטה.
למה אי אפשר לדלג על מה שקשה?
אני מביט בראי, ומבין שהיא יודעת.
גם הילדה שבמרטה מבינה את הדחף.
אני מביט בראי, עדיין לא אמיתי.
והיא רואה ויודעת. כנראה מבינה.


יצאתי מהארון. אני מבולבל. אני כועס. אני מגעיל את עצמי.
נקווה שמחר יהיה יותר טוב. למרות שהסיכוי קלוש.
yehav
23/01/2014 00:52
כל הכבוד נעם, תתחילי לחיות
Daniel .
23/01/2014 03:03
וואו..
23/01/2014 07:23
:)
מדהים
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון