הוא יפה אך עירום מעלים.
מדי יום ביומו אני עובר לידו
ומתפלא מעלים בודדים.
בכל פעם תוהה לעצמי,
האם לא יהיה זה בוטה למדי
לשלוף מצלמה ולצלם את העץ,
ההוא שאהבתי כל כך?
יש עץ בקצה הרחוב.
הוא צמח על גדרה של הגן הקרוב.
ועוביו של הגזע שווה לענפיו.
והוא חום ברובו, אך צהובים הם עליו.
מדי יום ביומו אני עובר לידו,
עם מחשבות בראשי, מן הסתם.
איך עץ כל כך שולי, וקטן, וזקן,
יכול כך לגנוב מבטי?
יש עץ בקצה הרחוב.
כבר שנים אני רוצה לצלמו.
אך מרוב ביישנות מבוכה ועצלות
בחיי לא צילמתי אותו.
מדי יום ביומו אני עובר לידו
ורואה את עליו הנושרים.
כבר מספר חורפים, לא חידש הוא עלים
מרוב היותו עץ זקן.
יש עץ בקצה הרחוב.
אם אפשר לקרוא לזה עץ.
הוא חסר כל עלים, ויופיו נעלם.
אפילו תמונה שלו, אין.
אז היום סוף סוף,
אני כותב עליו שיר.
שיתאר את העץ שאהבתי תמיד.
;){kind=link}