חוץ משמיכה אחת דקה של אכזבות.
וכשאת קמה בבוקר, מי מברך בוקר טוב?
מלבד הדקירות העמוקות?
וכשחוזרת הביתה, מי לך שם מחכה?
רק מחברת וקולות זועמים.
ובצאתך אל הדרך, מי לך בוכה?
רק אנשים שלא הכרת בחיים.
כי לשמור זה פשוט, וכך גם לברך.
ולחכות כל אחד כאן יכול.
אבל לבכות זו גדולה, אני איני יכולה.
רק חזקים נשברים לבסוף.
כשאת הולכת לישון, מי איתך ירדם?
רק חלום שישקע בסיוט.
וכשאת קמה בבוקר, מי יקום לצידך?
מלבד הכאב העמוק?
וכשחוזרת הביתה, מי ישמע את קולך?
מלבד הקירות הריקים?
ובצאתך אל הדרך, מי לך בוכה?
חברים וכמה מלאכים.
כי לישון זה פשוט, וכך גם לקום.
ולשמוע כל אחד כאן יכול.
אבל לבכות זו גדולה, אני איני יכולה.
רק חזקים נשברים לבסוף.
;){kind=link}