אני כל כך אוהב את הנסיעות האלה, את הרוגע הזה, ואת תחושת הרוגע והביטחון.
היא נוהגת וחושך והפנסים הגבוהים מאירים את המכוניות שנוסעות בבועות המתכת האחרות שלהם ושלהן אבל לא שלנו.
ולמה אני צריך אותו בכלל כשיש לי אותה? ולמה אני צריך אותו בכלל כשיש אחרים?
אני רוצה שכשאשאל אם אני מפריע יגידו לי שאני לא, גם אם הוא עם חברים.
אני רוצה ששלושה האוטובוסים שצריך לקחת כדי להיפגש יראו לו כמו כלום, רק שנראה זה את זה.
אני רוצה כל כך הרבה ועושה כל כך מעט למען העניין.
אני רוצה ששלושה האוטובוסים שצריך לקחת כדי להיפגש יראו לו כמו כלום, רק שנראה זה את זה.
אני רוצה כל כך הרבה ועושה כל כך מעט למען העניין.
פחדתי כל כך להגיד או לכתוב משהו עד עכשיו, גם את המחשבות שלי השתקתי כל כך הרבה פעמים.
אנחנו האהבה הראשונה של שנינו אחרי מסע כל כך ארוך שעברנו כל אחד בנפרד לפני שהכרנו זה את זה, וקשה להודות בחוסר השלמות של האהבה הראשונה.
טוב לי איתו, טוב לי לשכב לידו במיטה שלו, מלאת בובות הפרווה, ולראות סרטים מצחיקים ולדבר על דברים עצובים.
אבל לפעמים אני חושב שאולי לא מדובר בו- אולי מדובר בהיותו. אולי זה היה יכול להיות גם כל אחד אחר..
אנחנו האהבה הראשונה של שנינו אחרי מסע כל כך ארוך שעברנו כל אחד בנפרד לפני שהכרנו זה את זה, וקשה להודות בחוסר השלמות של האהבה הראשונה.
טוב לי איתו, טוב לי לשכב לידו במיטה שלו, מלאת בובות הפרווה, ולראות סרטים מצחיקים ולדבר על דברים עצובים.
אבל לפעמים אני חושב שאולי לא מדובר בו- אולי מדובר בהיותו. אולי זה היה יכול להיות גם כל אחד אחר..
כבר שנתיים אנחנו יחד.
גרים בערים שונות, באים מבתים שונים ומתרבויות שונות, באים בגישות ובדרישות שונות לחיים.
אבל כבר שנתיים שאנחנו מסתדרים, רוב הזמן.
בעיקר חוץ מהפעם ההיא שהוא ביקש הפסקה, והחברות הטובות שלי התגייסו לערב של גלידה ועישון, אבל סירבתי לעשן ירוק בפעם הראשונה רק בגללו, אז בעיקר בהיתי בחלל ולא הבנתי איך זה שהוא ביקש הפסקה ולא אני, ולמה אני כל כך רוצה אותו חזרה.
גרים בערים שונות, באים מבתים שונים ומתרבויות שונות, באים בגישות ובדרישות שונות לחיים.
אבל כבר שנתיים שאנחנו מסתדרים, רוב הזמן.
בעיקר חוץ מהפעם ההיא שהוא ביקש הפסקה, והחברות הטובות שלי התגייסו לערב של גלידה ועישון, אבל סירבתי לעשן ירוק בפעם הראשונה רק בגללו, אז בעיקר בהיתי בחלל ולא הבנתי איך זה שהוא ביקש הפסקה ולא אני, ולמה אני כל כך רוצה אותו חזרה.
כשהכרתי אותו למשפחה שלי לראשונה הם שמחו בשבילי, אבל לא הפסיקו להגיד לי כמה אני יכול יותר, השתקתי אותם בקשר לזה.
אבל אני יודע עמוק בתוכי שאני באמת יכול יותר, ואולי בעצם לקחתי את הראשון שמצאתי כי לא האמנתי שירצו בי חזרה?
אני הייתי זה שפנה אליו ורצה אותו, אבל הוא זה שעשה את הצעד הראשון מידידים לחברים.
אבל מאז שניגשתי אליו כל כך הרבה השתנה- בשנינו, ועברו כבר שנתיים.
ואולי בכלל רק התרגלנו זה אל זה וכלום כבר לא אמיתי באהבה הזו? או שאולי אני מגזים ומחר שוב אתאהב בו מחדש?
אני כבר לא יודע כלום. ואני כל כך לא אוהב את חוסר הוודאות.
לאחותי יש חבר עכשיו, שלושה חודשים הם ביחד.
הם מדברים כל היום ומספרים זה לזה על כל דבר והם מתעניינים אחד בשני כל כך.
זה חסר לי ביחסים שלי איתו.
אני רוצה שיזכור כשיש לי מבחן חשוב, ושישאל איך היה לי בעבודה כדי שאוכל לספר לו על הלקוחות המעצבנים, ואלו המצחיקים, ואלו ששמחתי כל כך לראות שוב.
כמו שאני זוכר, כמו שלי אכפת.
לרוב אנשים שואלים אותי על יחסיהם, אני מניח שזה בשל היכולת שלי להקשיב ולנתח סיטואציות, אבל ייתכן שגם בגלל מערכת היחסים הארוכה שאני בה.
אני כמעט תמיד אומר שצריך לדבר, שצריך לשתף במה שמפריע ולעבוד על הדברים יחד, כי מערכת יחסים זה דבר שבונים ולא דבר שמוצאים סתם כך, בטח שלא כזו בריאה ומאושרת.
אני מייעץ כך כי זה מה שאני עושה- אני דואג לדבר עם בן זוגי כשדברים מפריעים לי ולא פעם היו לנו שיחות טעונות על נושאים קשים ולבסוף מצאנו את הדרך בה כל אחד יכול להקל על השני.
אני חושש, אבל, שהפעם זה שונה.
אולי ישנם דברים שלא ניתן לגשר עליהם? תהומות עמוקות מדי? שוני רב מדי?
אבל אני יודע עמוק בתוכי שאני באמת יכול יותר, ואולי בעצם לקחתי את הראשון שמצאתי כי לא האמנתי שירצו בי חזרה?
אני הייתי זה שפנה אליו ורצה אותו, אבל הוא זה שעשה את הצעד הראשון מידידים לחברים.
אבל מאז שניגשתי אליו כל כך הרבה השתנה- בשנינו, ועברו כבר שנתיים.
ואולי בכלל רק התרגלנו זה אל זה וכלום כבר לא אמיתי באהבה הזו? או שאולי אני מגזים ומחר שוב אתאהב בו מחדש?
אני כבר לא יודע כלום. ואני כל כך לא אוהב את חוסר הוודאות.
לאחותי יש חבר עכשיו, שלושה חודשים הם ביחד.
הם מדברים כל היום ומספרים זה לזה על כל דבר והם מתעניינים אחד בשני כל כך.
זה חסר לי ביחסים שלי איתו.
אני רוצה שיזכור כשיש לי מבחן חשוב, ושישאל איך היה לי בעבודה כדי שאוכל לספר לו על הלקוחות המעצבנים, ואלו המצחיקים, ואלו ששמחתי כל כך לראות שוב.
כמו שאני זוכר, כמו שלי אכפת.
לרוב אנשים שואלים אותי על יחסיהם, אני מניח שזה בשל היכולת שלי להקשיב ולנתח סיטואציות, אבל ייתכן שגם בגלל מערכת היחסים הארוכה שאני בה.
אני כמעט תמיד אומר שצריך לדבר, שצריך לשתף במה שמפריע ולעבוד על הדברים יחד, כי מערכת יחסים זה דבר שבונים ולא דבר שמוצאים סתם כך, בטח שלא כזו בריאה ומאושרת.
אני מייעץ כך כי זה מה שאני עושה- אני דואג לדבר עם בן זוגי כשדברים מפריעים לי ולא פעם היו לנו שיחות טעונות על נושאים קשים ולבסוף מצאנו את הדרך בה כל אחד יכול להקל על השני.
אני חושש, אבל, שהפעם זה שונה.
אולי ישנם דברים שלא ניתן לגשר עליהם? תהומות עמוקות מדי? שוני רב מדי?
אולי.
אני כבר לא יודע כלום.
אני כל כך אוהב את הנסיעות האלה, את הרוגע הזה, ואת תחושת הרוגע והביטחון.
היא נוהגת וחושך והפנסים הגבוהים מאירים את המכוניות שנוסעות בבועות המתכת האחרות שלהם ושלהן אבל לא שלנו.
ולמה אני צריך אותו בכלל כשיש לי אותה? ולמה אני צריך אותו בכלל כשיש אחרים?
אני רוצה שכשאשאל אם אני מפריע יגידו לי שאני לא, גם אם הוא עם חברים.
אני רוצה ששלושה האוטובוסים שצריך לקחת כדי להיפגש יראו לו כמו כלום, רק שנראה זה את זה.
אני רוצה כל כך הרבה ועושה כל כך מעט למען העניין.
אני רוצה ששלושה האוטובוסים שצריך לקחת כדי להיפגש יראו לו כמו כלום, רק שנראה זה את זה.
אני רוצה כל כך הרבה ועושה כל כך מעט למען העניין.
פחדתי כל כך להגיד או לכתוב משהו עד עכשיו, גם את המחשבות שלי השתקתי כל כך הרבה פעמים.
אנחנו האהבה הראשונה של שנינו אחרי מסע כל כך ארוך שעברנו כל אחד בנפרד לפני שהכרנו זה את זה, וקשה להודות בחוסר השלמות של האהבה הראשונה.
טוב לי איתו, טוב לי לשכב לידו במיטה שלו, מלאת בובות הפרווה, ולראות סרטים מצחיקים ולדבר על דברים עצובים.
אבל לפעמים אני חושב שאולי לא מדובר בו- אולי מדובר בהיותו. אולי זה היה יכול להיות גם כל אחד אחר..
אנחנו האהבה הראשונה של שנינו אחרי מסע כל כך ארוך שעברנו כל אחד בנפרד לפני שהכרנו זה את זה, וקשה להודות בחוסר השלמות של האהבה הראשונה.
טוב לי איתו, טוב לי לשכב לידו במיטה שלו, מלאת בובות הפרווה, ולראות סרטים מצחיקים ולדבר על דברים עצובים.
אבל לפעמים אני חושב שאולי לא מדובר בו- אולי מדובר בהיותו. אולי זה היה יכול להיות גם כל אחד אחר..
כבר שנתיים אנחנו יחד.
גרים בערים שונות, באים מבתים שונים ומתרבויות שונות, באים בגישות ובדרישות שונות לחיים.
אבל כבר שנתיים שאנחנו מסתדרים, רוב הזמן.
בעיקר חוץ מהפעם ההיא שהוא ביקש הפסקה, והחברות הטובות שלי התגייסו לערב של גלידה ועישון, אבל סירבתי לעשן ירוק בפעם הראשונה רק בגללו, אז בעיקר בהיתי בחלל ולא הבנתי איך זה שהוא ביקש הפסקה ולא אני, ולמה אני כל כך רוצה אותו חזרה.
גרים בערים שונות, באים מבתים שונים ומתרבויות שונות, באים בגישות ובדרישות שונות לחיים.
אבל כבר שנתיים שאנחנו מסתדרים, רוב הזמן.
בעיקר חוץ מהפעם ההיא שהוא ביקש הפסקה, והחברות הטובות שלי התגייסו לערב של גלידה ועישון, אבל סירבתי לעשן ירוק בפעם הראשונה רק בגללו, אז בעיקר בהיתי בחלל ולא הבנתי איך זה שהוא ביקש הפסקה ולא אני, ולמה אני כל כך רוצה אותו חזרה.
כשהכרתי אותו למשפחה שלי לראשונה הם שמחו בשבילי, אבל לא הפסיקו להגיד לי כמה אני יכול יותר, השתקתי אותם בקשר לזה.
אבל אני יודע עמוק בתוכי שאני באמת יכול יותר, ואולי בעצם לקחתי את הראשון שמצאתי כי לא האמנתי שירצו בי חזרה?
אני הייתי זה שפנה אליו ורצה אותו, אבל הוא זה שעשה את הצעד הראשון מידידים לחברים.
אבל מאז שניגשתי אליו כל כך הרבה השתנה- בשנינו, ועברו כבר שנתיים.
ואולי בכלל רק התרגלנו זה אל זה וכלום כבר לא אמיתי באהבה הזו? או שאולי אני מגזים ומחר שוב אתאהב בו מחדש?
אני כבר לא יודע כלום. ואני כל כך לא אוהב את חוסר הוודאות.
לאחותי יש חבר עכשיו, שלושה חודשים הם ביחד.
הם מדברים כל היום ומספרים זה לזה על כל דבר והם מתעניינים אחד בשני כל כך.
זה חסר לי ביחסים שלי איתו.
אני רוצה שיזכור כשיש לי מבחן חשוב, ושישאל איך היה לי בעבודה כדי שאוכל לספר לו על הלקוחות המעצבנים, ואלו המצחיקים, ואלו ששמחתי כל כך לראות שוב.
כמו שאני זוכר, כמו שלי אכפת.
לרוב אנשים שואלים אותי על יחסיהם, אני מניח שזה בשל היכולת שלי להקשיב ולנתח סיטואציות, אבל ייתכן שגם בגלל מערכת היחסים הארוכה שאני בה.
אני כמעט תמיד אומר שצריך לדבר, שצריך לשתף במה שמפריע ולעבוד על הדברים יחד, כי מערכת יחסים זה דבר שבונים ולא דבר שמוצאים סתם כך, בטח שלא כזו בריאה ומאושרת.
אני מייעץ כך כי זה מה שאני עושה- אני דואג לדבר עם בן זוגי כשדברים מפריעים לי ולא פעם היו לנו שיחות טעונות על נושאים קשים ולבסוף מצאנו את הדרך בה כל אחד יכול להקל על השני.
אני חושש, אבל, שהפעם זה שונה.
אולי ישנם דברים שלא ניתן לגשר עליהם? תהומות עמוקות מדי? שוני רב מדי?
אבל אני יודע עמוק בתוכי שאני באמת יכול יותר, ואולי בעצם לקחתי את הראשון שמצאתי כי לא האמנתי שירצו בי חזרה?
אני הייתי זה שפנה אליו ורצה אותו, אבל הוא זה שעשה את הצעד הראשון מידידים לחברים.
אבל מאז שניגשתי אליו כל כך הרבה השתנה- בשנינו, ועברו כבר שנתיים.
ואולי בכלל רק התרגלנו זה אל זה וכלום כבר לא אמיתי באהבה הזו? או שאולי אני מגזים ומחר שוב אתאהב בו מחדש?
אני כבר לא יודע כלום. ואני כל כך לא אוהב את חוסר הוודאות.
לאחותי יש חבר עכשיו, שלושה חודשים הם ביחד.
הם מדברים כל היום ומספרים זה לזה על כל דבר והם מתעניינים אחד בשני כל כך.
זה חסר לי ביחסים שלי איתו.
אני רוצה שיזכור כשיש לי מבחן חשוב, ושישאל איך היה לי בעבודה כדי שאוכל לספר לו על הלקוחות המעצבנים, ואלו המצחיקים, ואלו ששמחתי כל כך לראות שוב.
כמו שאני זוכר, כמו שלי אכפת.
לרוב אנשים שואלים אותי על יחסיהם, אני מניח שזה בשל היכולת שלי להקשיב ולנתח סיטואציות, אבל ייתכן שגם בגלל מערכת היחסים הארוכה שאני בה.
אני כמעט תמיד אומר שצריך לדבר, שצריך לשתף במה שמפריע ולעבוד על הדברים יחד, כי מערכת יחסים זה דבר שבונים ולא דבר שמוצאים סתם כך, בטח שלא כזו בריאה ומאושרת.
אני מייעץ כך כי זה מה שאני עושה- אני דואג לדבר עם בן זוגי כשדברים מפריעים לי ולא פעם היו לנו שיחות טעונות על נושאים קשים ולבסוף מצאנו את הדרך בה כל אחד יכול להקל על השני.
אני חושש, אבל, שהפעם זה שונה.
אולי ישנם דברים שלא ניתן לגשר עליהם? תהומות עמוקות מדי? שוני רב מדי?
אולי.
אני כבר לא יודע כלום.