כל כך הרבה בפנים, אבל כלום לא בחוץ.
אין שום דרך לתאר את המצב הלחוץ.
את המבט המאוכזב, את הכאב על בשרך.
הגעגוע לכוויות שאז קישטו את עורך.
כל כך הרבה דמעות, אבל כולן מאחרים.
הם אומרים 'תיהיה אתה' ואז ישר מקטלגים.
הם יודעים כבר מה נכון, ומי אתה, ומה מתאים,
כל היקום, כל הדרכים, לאבדון הם מובילים.
ותוכל לזייף את הרגש הזה,
בכל סיפור שתכתוב, בכל שיר שתחרוז,
אבל אף פעם לא תדע,
איך זה מרגיש.
כל כך הרבה שקרים שמחזיקים אותי חי.
השנאה הזו דיה כדי לשנוא אותי לבד.
ואין שום מרד, או בלבול, ואין חיים חסרי כל גבול.
זה רק אני, תמיד לבד, בכלוב נעול.
;){kind=link}