בשמלת קטיפה שחורה וגרביון קרוע
יהלומים מזוייפים ושיער כתום צבוע.
היא יוצאת מרכב פח מעוך ומוחקת מין חיוך מהפנים שלה.
במכנסיים של אחוז וחצי בד וכל השאר חורים.
משקפיים עגולים תלויים על קצה האף עטור העגילים.
מהנרתיק המעוגל שולפת משהו מגולגל לתוך הפה שלה.
יונים לבנות לעולם לא עוצרות כאן
למרות שכבר חם ונעים.
רק שבורות ופצועות מגיעות לביתן
בתוך האנשים.
בחולצה כחולה עם חור בגב וכתם מקדימה
פרצוף של ילד נאבד שמחפש את אמא.
על שולחן בבית קפה נראה פצוע ובוכה כשהוא נזכר.
בפסיפס שלם וצבעוני הם שועטים להנה.
כל אחד לתוך עצמו, גוזר את האנטנה.
בצהריים, יום שישי, במרכז המסחרי המנומנם הזה.
בזרות שזר אינו מבין, וכתם במפה.
בדורות שלמים שנמחקים מהלם המכה.
רק מעטים תוהים לאן כולם רצים וממה הם כבר בורחים.
;){kind=link}