אהובי, כשישנת אתמול הסתכלת עמוק לתוכי
בעיניים סגורות כמו כספת הלב.
קרנת באור מנורת השולחן,
האמן לי, היופי כואב.
אהובי, כשהדלקת לי נר וכמעט ונשרף הווילון,
הריח הציף כל ארבע הקומות.
לא פתחנו חלון כדי לא לערבב
בין החדר לעוד עולמות.
אהוב שלי, רק תזכור את חלקת החיים שאליה נכנסת.
מן רכבת הרים שכרגע אין בה מסילה.
תנסה להתאים את גופך לפניות החדות, אחוז בחוזקה,
חלקת החיים הקטנה.
אהובי, גם מכאן לא רואים כמו משם וגם פה לא כמו פעם.
והזמן רק ימשיך ויחלוף ואנחנו איתו.
אם נקפיא לנו רגע אחד לעולם
ישאר עוד מספיק משלו.
;){kind=link}