ושוב עוד חדר ריק מכל אדם.
ושוב אני הכי חזק, הכי גדול, הכי חכם.
ושוב עול השמיים על כתפיי.
ושוב אני הכי חזק-
הכי חזק בשביל כולם. ומה איתי?
שוב לבדי?
וזה קצת כמו לחזור בזמן אחורה.
אני מרגיש בבית והם לא מוצאים סיבה.
והייתה ילדה, עמדה, התבוננה שם.
היום, היום, היום זה כבר תורי.
ושוב אני מרגיש כבד.
והחיוך אינו עובד, על אף אחד.
ושוב אני מרגיש שפל. מרגיש שולי,
ולא חושב. ועד מתי? איפה כולם?
ושוב יפה, ושוב טיפש.
ושוב, על מי אני עובד?
ושוב אני צריך חיבוק תומך. חיבוק מבין.
וזה קצת כמו לחזור בזמן אחורה.
אני מרגיש בבית והם לא מוצאים סיבה.
והייתה ילדה, עמדה, התבוננה שם.
היום, היום, היום זה כבר תורי.
;){kind=link}